פסק-דין בתיק גז"ז 42670-03-12

1.         בפנינו הודעת ערעור שהגישה המערערת, באמצעות ב"כ, כנגד החלטתה של ועדת המומחים מ- 21.7.11, שדחתה תביעתה להכיר בה כנפגעת גזזת, מששוכנעה שלא קיבלה טפול בהקרנות כנגד גזזת כמשמעותו בחוק ("הועדה").

            הועדה לא נמקה החלטתה, לא התייחסה לחוו"ד היילברון, לא ברור מדוע התעלמה מעדות אחותה של המערערת ("אמא ספרה ששמו לה חומר כמו דבק ואח"כ שמו לה מכשיר").

            למערערת המנינגיומות רב מוקדיות - כחולים שקיבלו הקרנות ולכן המסקנה שיתכן וקיבלה הקרנות, וכך לאור הגיל הצעיר בו הופיעו הליקויים אצל המערערת.

            המערערת מפנה לע"ע 253/09 דיונה אאיבה זכריה נ' מד"י, מה גם שעל הועדה לנמק עמדתה (ע"ע 1275/02 אואקנין נ' מד"י).

2.         בכתב תשובה מ- 3.6.12 עתר המשיב לדחיית הערעור.

            מדובר בועדת מומחים שניה, כשהמערערת מפנה למסמכים (מ- 11.11), שכלל לא היו בפני הועדה.

            הועדה פעלה כמתחייב עפ"י דין, עיינה בכל המסמכים, כולל עדותה, תוצאות בדיקתה וחוו"ד ד"ר נסים, שמעה את עדות אחותה ונימקה החלטתה.

            מדובר בועדה מעין שפוטית, שביה"ד אינו מוסמך להתערב בשק"ד הרפואי-מקצועי, משעסקינן בועדה לה הכשרה מיוחדת בתחום.

המשיב מפרט את השתלשלות העובדות בעניינה של המערערת.

הערכת העדויות ובדיקת המערערת הן במומחיות הועדה.

עדות האחות לא העלתה ראיות חדשות.

החלטת הועדה מנומקת, סבירה וראויה ואין כל עילה להתערב בה.

באשר לחוו"ד ד"ר היילברון - המערערת תוכל לפנות פעם נוספת לועדת המומחים ולצרפה כראיה חדשה.

העובדה כי קיים נגע - אין בה די ללמד כי קיבלה טפול הקרנתי (ע"ע 1159/02 אזולאי נ' המרכז).

3.         ביום 5.6.12 טענו ב"כ הצדדים בפנינו:

ב"כ המערערת מציינת כי החלטת המרכז (מ- 11.11) הגיעה רק חודשים אח"כ (במרץ 2012). אם החלטת הועדה התקבלה ביולי ולא היו לה אמצעים לחוו"ד (ד"ר היילברון) וההחלטה לא הגיעה אליה - אז לפי "בית הלל" יש להחזיר עניינה לועדה.

העובדה שלא נמצאו סימנים - אינה מעידה שלא קיבלה טפול בהקרנות.

ב"כ המשיב חזרה על טענתה, הועדה לא התעלמה מכך שמדובר במנינגיומות רבות. מחלה זו אינה מהווה ראייה לטפול בהקרנה.

עצם קיום מחלה לא מעיד על קבלת טפול בהקרנה - ענין שהוא בסמכות הועדה. חוו"ד ד"ר היילברון היא ראייה חדשה שיש בה כדי לבקש דיון חוזר.